גזר דין בתיק הע"ז 1356-08

1.         בהכרעת דין מיום 1.12.13 הורשע הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

            הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיפים 2  (א) (1) ו - 2 (א) (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), וזאת ביחס לארבעה עובדים נשוא כתב האישום .

2.         הצדדים הגישו בכתב את טיעוניהם לעונש, וביקשו שגזר הדין יישלח אליהם בדואר.

טענות המאשימה

3.         לטענת המאשימה, הנאשם הורשע לאחר ניהול הליך מלא בפני בית הדין. הנאשם ביקש להישפט לאחר שהוטל עליו קנס מנהלי בסך של 40,000 ש"ח. העבירה בה הורשע הנאשם בוצעה במסגרת עיסוקו של הנאשם, והכל במטרה לייצר רווח כלכלי.

            בית הדין הארצי קבע, כי מרווח הענישה הוא פי ארבעה לפחות מן הקנס המנהלי המקורי גם כשקיימות נסיבות מקלות.

            יש להטיל על הנאשם עונש מרתיע, אשר ימנע ממנו לחזור ולבצע עבירות לפי חוק עובדים זרים.

            לסיכום, ביקשה המאשימה כי על הנאשם יוטל מלוא הקנס המירבי הקבוע בחוק, קרי, קנס בסך של 116,800 ש"ח לכל עובד, ובסה"כ 467,200 ש"ח.

            בנוסף, ביקשה המאשימה להורות לנאשם לחתום על התחייבות להמנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום במשך 3שנים, שאם לא כן יישא בתשלום הקנס המירבי הקבוע בחוק לעבירות אלו בסך 116,800 ש"ח.

טענות הנאשם

4.         לטענת הנאשם, הינו נשוי ואב למשפחה מרובת ילדים, אשר עבד בזמנים הרלוונטיים בעבודות בנייה, וכיום הינו עובד כפועל פשוט בעבודות מזדמנות לאחר שחזר בתשובה, ורוב זמנו מבלה בקיום מצוות דתיות.

            הנאשם הורשע בעבירה שביצע לפני 8 שנים, ומאז ועד היום לא נרשמה לחובתו של הנאשם כל עבירה. הנאשם מביע חרטה והפנים את הלקח, וזמן רב לפני הרשעתו בדין נטש את ענף הקבלנות, ועבר לעבוד כפועל פשוט בעבודות מזדמנות, ולפיכך אין צורך להרתיעו.

            לסיכום, טען הנאשם כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה יש להטיל עליו סכום מינימאלי, שגם הוא יהווה עונש מרתיע וכבד משקל עליו ועל ילדיו הקטינים, מאחר וכיום סובל הוא ממצב כלכלי קשה, לרבות מספר רב של תיקי הוצאה לפועל התלויים כנגדו.

דיון והכרעה

5.         במסגרת פרשת מוחמד סעד קבע בית המשפט העליון את המתווה לפיו יש לגזור את עונשם של מורשעים בהתאם ל תיקון מספר 113 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (להלן: " תיקון 113").

            בין השאר קבע ביהמ"ש העליון את הדברים הבאים:

"22.          בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון -  המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן). כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין). 

קביעת מתחם הענישה.

23.            הנתיב שעל בית המשפט לילך בו בבואו לקבוע את מתחם הענישה, מעוגן בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין: